<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שני ס"ז</h1>
<h2>דף מה:</h2>
כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה, והעונה אחר ברכה שהיא ברכה אחרונה הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלם בברכת המזון ואחר ברכה שלאחר ק"ש ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בו אחר עצמו. ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלם והלא אחריה הטוב והמטיב, מפני שברכה זו בימי חכמי המשנה תקנוה וכאלו היא תוספת, אבל סוף עיקר כל הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלם, ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם שהרי היא סוף ברכות ראשונות וכן כל כיוצא בזה כשמברכין לפני קריאת מגלה והדלקת נר חנכה, כדי שלא יפסיק אמן בין הברכה ובין הדבר שברך עליו. ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהוא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות המלך או ברכות כהן גדול וכיוצא בהם להודיע שכבר השלים ברכותיו ולפיכך ענה אמן. לר"ם. מלשון הר"ם שמענו שאין עונין אמן אחר ברכה שאחר קרית שמע שחרית, ולא אחר ברכה מעין שלש וכיוצא בזה מן הברכות שלא קדמה לה ברכה אחרת. ורבים מגדולי המפרשים כתבו שכל ברכה שאין אחריה ברכה אחרת אע"פ שלא קדמה לה ברכה עונין אחריה אמן. והוא שלא תהיה ברכה על הפירות או על המצות כדי שלא יפסיק בין הברכה והדבר שמברכין עליו. ונראין דברי הר"ם.
